משעלי נ' בנק הפועלים בע"מ

החלטה

1. המבקשת, שהינה יורשתו של המנוח וילדורף אלפונס ז"ל (להלן: "המנוח") פנתה למשיב על מנת לקבל פרטים הנוגעים לחשבונו של המנוח (להלן: "החשבון"). משסורבה, הגישה המבקשת המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי אשר יורה למשיב לאפשר למבקשת לקבל פרטים אודות החשבון וכן להצהיר כי למבקשת זכות לנהוג מנהג בעלים בחשבון.

2. בתגובתו טען המשיב כי בהתאם לרישומיו, החשבון נפתח כחשבון משותף למנוח ולגב' רחל בוטבול ז"ל (להלן:" המנוחה"), ולפיכך ומאחר שהמשיב חב חובת נאמנות כלפי כל היורשים המוכרזים של שני בעלי החשבון המנוחים, יוכל המשיב לשלם כספים מהחשבון רק לכל היורשים המוכרזים של שני בעלי החשבון המנוחים, ובהעדר הסכמה בין היורשים, ישולם למבקשת חלקו של המנוח, רק על פי פסק דין הצהרתי אשר יקבע מה חלקו של המנוח. לתגובתו צירף המשיב תדפיס יתרת חשבון אשר לפיו נכון ליום 11.6.2010, יתרת הכספים בחשבון מסתכמת בסך של 264,000 ₪ .

3. לאור תגובת המשיב קבעתי כי דין התובענה, כפי שזו הוגשה, להמחק, אולם קודם לכן, ולאור העובדה כי התברר שקיימת מחלוקת באשר להיקף המידע שזכאית המבקשת לקבל מן המשיב הוריתי למשיב להצהיר כי ימסור למבקשת כל מידע רלבנטי באשר לניהול החשבון על מנת שתוכל לכלכל המשך צעדיה.

4. המשיב נאות למסור למבקשת כל מידע אודות היתרה בחשבון הנ"ל ממועד פטירת המנוח ואילך, אך סרב למסור למבקשת כל מידע הנוגע לניהול חשבון הבנק של המנוח בחייו, זאת מהנימוק שחשיפת מידע זה מהווה פגיעה בפרטיותו של המנוח. לטענת המשיב באיזון שבין זכות הפרטיות לבין זכותה של המבקשת לקבלת מידע אודות חשבון הבנק, גוברת זכות הפרטיות של המנוח.

עוד טען המשיב, בניגוד לנאמר על ידי המבקשת, כי המנוחה נפטרה בסמוך לאחר המנוח.

5. נראה לי כי בעמדת המשיב "התבלבלו היוצרות", שכן באם יש מקום להגן על פרטיות מי מהמנוחים כלפי המבקשת, הרי שיש להגן על פרטיות המנוחה ולא על פרטיות המנוח. זכות הפרטיות של המנוח אינה עומדת כנגד זכויות היורש, אלא הופכת למעשה לזכותו של היורש.

כפי שנקבע בהלכה הפסוקה בהיעדר הוראה חקוקה, בה עיגן המחוקק את חובת הסודיות הבנקאית, ומשהנושא קשור קשר הדוק עם פרטיותו של אדם, עולה כי מקור החובה לאיסור הפרת חובת הסודיות הבנקאית מושתת על הוראת סעיף 2(8) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, הקובע כדלקמן:

"2.פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:

(8) הפרה של חובת הסודיות לגבי ענייניו של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע".

ההנחה המקובלת היא כי חובת הסודיות נובעת מתנאי מכללא הקיים בהסכם בין הבנק לבין לקוחותיו, כי לא יימסר מידע אודות חשבונו בבנק לאחרים. אלא שאותם "אחרים" אינם כוללים את יורש המנוח שכן:

"זכות הפרטיות האמורה אינה עוברת מן העולם יחד עם בעל הזכות, והיא ממשיכה להיות מוגנת גם אחרי מותו. אלא שבמקומו של בעל הזכות ה"מקורי", שעם מותו אינו כשר עוד לזכויות (ראה סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962), באים יורשיו תחתיו כבעלי אותה זכות שהייתה למורישם" (רע"א 917/92 סקולר נ' גרבי, פ"ד מז(5), 764). דהיינו שיורשי המנוח הם ההופכים להיות בעלי הזכות הנהנים מהסודיות הבנקאית שכן המנוח – המוריש הוא הלקוח אשרהזכות נתונה היתה בידיו ולמשיב/לבנק, אשר ממילא מעולם לא היה בעל הזכות, אין כל פתחון פה.

לאור זאת אין כל בסיס לעמדת המשיב כי קיימת לו חובה לשמור על הפרטיות של המנוח כלפי המבקשת, וטיעון זה דינו להידחות.

6. מנגד, ועל אף שזו לא היתה טענתו המנומקת של המשיב, סבורני כי יש מקום לחייב את המשיב למסור למבקשת פרטים אודות חשבון הבנק המשותף בחיי המנוח אך ורק בתנאי שהמנוחה נפטרה לפני המנוח ורק ממועד פטירת המנוחה ואילך.

ככל שהמנוחה נפטרה אחרי המנוח, כפי שטוען המשיב, הרי שאין המבקשת זכאית למידע אודות חשבון הבנק ביחס למועד שחל לפני פטירתו, זאת מאחר שזכותה של המנוחה (בחייה) לפרטיות גוברת על זכותה של המבקשת, יורשתו של המנוח לפרטים אודות חשבון הבנק.

אולם אם המנוחה נפטרה לפני המנוח הרי שאין מניעה כי המשיב ימסור למבקשת כל מידע אודות חשבון הבנק בחייו של המנוח ממועד פטירת המנוחה ואילך, וזאת מכוח הוראות פתיחת החשבון, כאמור בעמוד השלישי לנספח א' למסמכי פתיחת חשבון הבנק אשר צורפו להודעת המשיב מיום 16.6.10 בהם נקבע כי:

"במקרה פטירת מי מאתנו, יהיו בעלי החשבון הנותרים בחיים או מי שפועל מכוחם כדין, הכל כפי שהעניין יחייב, זכאים להמשיך ולעשות פעולות בחשבון זה ולא תחול עליכם כל אחריות כלפינו או כלפי הבאים במקומנו או יורשנו או הפועלים מכוחנו כדין, בכל הקשור לחשבון".

(להלן:" תנאי היוותרות בחיים").

משמע, שני בעלי החשבון נתנו למפרע הסכמתם המפורשת שלאחר מותם, בעל החשבון שנותר בחיים ו/או מי טעמו יהיה זכאי להמשיך ולעשות פעולות בחשבון. במצב דברים כזה אין למשיב כל מניעה חוקית מלמסור מידע אודות החשבון לבעל החשבון אשר נותר בחיים או ליורשו, בעת פטירתו.

כפי שקובע סעיף 13א לפקודת הבנקאות, 1941 לענין "חשבון משותף וכספת משותפת" כדלקמן: